פסיפס

פסיפס נקרא גם מוזאיקה והוא שילוב של אבנים שיכולות לבוא בכל מיני גדלים צורות וגם צבעים בתבנית אחת. בדרך כלל מדובר ביצירת אומנות שנועדה לעטר בתי תפילה מרחצאות ואפילו בתים. 

את עבודתו של אומן פסיפס אפשר להשוות לעבודתו של צייר. כמו בציור ככל שהצייר משתמש במכחול קטן יותר כך הוא מצליח להגיע לרמות דיוק כבוהות יותר ויחד איתן לשוות תחושת עומק לציור שלו על ידי הדגשה של אזורים מוצללים לעומת איזורים יותר מוארים בציור. כך גם אומן פסיפס, ככל שהוא משתמש באבנים קטנות יותר כך הוא יכול להצליח לדייק יותר בפרטי הדמויות וקווי המתאר של אותו פסיפס אותו הוא יוצר. ככל שהגוונים של האבנים שבהן משתמש אומן פסיפס רבים יותר כך אותו פסיפס ייראה כיצירה בעלת נפח מורגש יותר מהבחינה הוויזואלית שלה. 

פסיפס מגיע בכל מיני צורות, בדרך יצירת פסיפס היא על משטח קרקע , במילים אחרות ריצפת פסיפס. את האבנים המשובצות בכל פסיפס מחבר חומר הדבקה כלשהו כגון מלט. אולם אנו מכירים לא רק רצפות פסיפס . אלא גם קירות מחופים ומשובצים באבנים קטנות. 

בימים אילו ניתן למצוא הרבה יצירות פסיפס מודרניות בכל העולם שנוצרו על ידי האומן עם אבנים שיצרו מזכוכית. יצירות כאלה ניתן למצוא בתיאטראות , מבנים ציבוריים , גנים וכו. אפילו אנמי פסיפס אוונגרדים שיוצרים את יצירותיהם ברחובות ממש. השימוש באבני זכוכית מאפשר פליטה רבה יותר של צבע שגלל כמות האור המוחזרת מן היצירה אל רשתית העין בזמן שמתבוננים בה. כמו כן באמצעות אבנים מזכוכית אפשר לבנות פסיפס עם מראה שנותן תחושת זהב. 

גם בישראל כמו בכל מקום בעולם נתגלו יצירות פסיפס רבות. בבתי מרחץ רומיים , ביסנתיים , בתי-כנסיות כמו בית הכנסת בעין גדי. בגתות ועוד.