ריצוף בלבנים  
לבנים מתאימו לריצוף חוץ וכן לחיפוי קירות פנימי. לבנים מונעות החלקה ועמידות במים. הם מגיעות בגוונים של לבן, כתום , אדום או חום, ונראות חמימות וכפריות. קיימות גם לבנים כחולות, סגולות וצהבהבות , אך אלו יראו קרירות יותר.  לבנים ישנות הן היפות ביותר, מאחר שדהו עם הגיל. הלבנה היא חומר סופג, שסופח נוזלים ולכלוך . הן נשרפו בחום רב על מנת ליצור זיגוג המונע ספיגה.
אפשר לרצף את הלבנים במגוון שיטות ודוגמאות,  על בסיס עמיד בפני לחות, כשהן משוקעות במלט. ניתן להשתמש בלבנים רק על רצפות בעלות יכולת לשאת משקל, בכל מקום אחר בבית יש להשתמש באריחי לבנים דקים.

ריצוף קרמיקה , חרס, טרקטורה מזוגגת,זכוכית וקרמיקה
אריחים אלו, עמידים בפני שחיקה , קל לנקותם והם חסינים ולחומרי הניקוי הביתיים .   המרצפות מרעישות, קשות למדרך רגל וקרות. אריחים המשמשים לריצוף צריכים להיות בעלי יכולת למנוע החלקה, אך למעשה על משטח קשה תמיד יהפכו אותו לחלקלק — אף משטח אינו חסין לחלוטין מפני החלקה.
אריחי חרס, טרקוטה ובטון שאינם מזוגגים ימנעו החלקה באופן טבעי, לא יתבקעו או ישנו את צבעם, אך עלולים להיות מעט  סופגים . השוק מציע אריחים לא מזוגגים מתוצרת יד, אריחים מזוגגים שפניהם לא חלקות ואריחים מזוגגים תעשייתיים שפניהם חוספסו במכוון.
אריחי זכוכית יהיו חלקלקים מדי (גם אם עברו התזת חול) ושבירים מדי לשמש כריצוף, כמו גם אריחים בזיגוג מבריק שעלולים לקבל כתמים.
טרקוטה מזוגגת היא האריח בעל המראה  החמים ביותר. אריחי טרקוטה בעבודת יד עשויים מחמר טבעי השרוף בכבשן. הטרקוטה אינה מאבדת לחלוטין את יכולת אגירת החום, ולכן היא נעימה יותר למדרך רגל. בתוך שנה בערך מפתחת הטרקוטה פטינה עשירה ובוהקת. הלכלוך שתחת סוליות הנעליים, כגון אבנים קטנות וחצץ, גורם לשיוף של פני השטח.
אריחי קרמיקה צוננים וחלקים למדרך רגל. הם מעוטרים ויפים להפליא, אבל יש כאלה שאינם מתאימים לבתים עם חיות ותינוקות: שכן במגע עם שתן שהוא חומר חומצי, תתכן הכתמת האריחים  המעוטרים שלא נאטמו. באריחים מצוירים במכונה, הראשונים לצאת מהתבנית יהיו בדרך כלל ברורים וחדים ואילו האחרונים — מאות יציקות מאוחר יותר — מטושטשים ומעורפלים יותר.
אריחי חרס הם דחוסים, עמידים ובולטים הנמצאים בשימוש תכוף. הם עשויים מחומר לא מעובד עשיר בדו-תחמוצת הצורן, ובעלי מראה בסיסי שמתאים לבתי כפר. ניתן להשיג אותם בצבעים דומים לצבעי הלבנים, והם מעט פחות עמידים מאריחים קראמיים.  

מבחינת ריצוף: אריחים אלו ניתן  להניח במגוון דוגמאות ועם גבולות מעוטרים, אבל ריצוף פשוט ייתן בדרך כלל את התוצאה הטובה ביותר, במיוחד באזורים גדולים. אריחים זקוקים לבסיס ישר ונוקשה. אם יש לכם בסיס בטון יצוק, ניתן לרצף ישירות מעליו. אם יש לכם רצפת אריחים או אבן ישנה ויפה שהרוֹבָּה שלה גרועה, תוכלו לפרק אותה ולרצף מחדש עם רוֹבָּה חדשה. אריחי חרס או אריחים מעוטרים אפשר לעקור משכבת הטיט שבה הם משוקעים, לנקותם ולרצפם מחדש בבטון.

רוֹבָּה היא חומר המשמש למילוי הרווחים בין האריחים. מדובר בתערובת של מלט וחול המגיעה בצורת אבקה וניתנת לערבוב במים שיוצרים משחה המתייבשת במהירות. תוספים פלסטיים מודרניים שיפרו את איכות הרובה ומונעים היסדקות, התרופפות ולכלוך. רובה על הרצפה תמיד תתלכלך וניתן לבחור בצבעים שיסתירו את הבלאי. אם בחרתם ברובה צבעונית, השתמשו באריחים לא נקבוביים כך שחומרי הצבע לא ייספגו. משיקולים אסתטיים רצוי לבחור בפסי רובה דקים.
דרכי הטיפול: בדרך כלל נוהגים להשתמש בחומרי איטום על-מנת להגן על האריחים, אבל חלקם מכהים את צבע הרצפה. תוכלו להשיג חומרי איטום על בסיס שרף שמגיעים בצורה נוזלית ומתקשים על הרצפה כמו ,למשל, שכבת פוליש עבה, שמתאימים במיוחד לאריחי חרס וטרקוטה. חומרי איטום על בסיס סיליקון, דומים לאלו המשמשים לאיטום נעליים, גם הם יכהו את הגוון, בדרך כלל בצורה אחידה. 
אריחים שאינם מזוגגים יש לאטום בשמן פשתן ודונג, זו שיטה המעמיקה את צבעם, מגינה מפני כתמי אוכל אבל מצריכה חידוש מדי פעם. מאחר שרצפת אריחים אינה זולה כדאי לבחון את חומרי ההגנה על אריחים עודפים כדי לאמוד את ההשפעה שתהיה להם, לפני שמכסים את הרצפה כולה.
אריחי החרס אף פעם לא מגיעים מזוגגים, והם שומרים על צבע החומר המקורי. אתם יכולים להותיר את הרצפה לא אטומה, אבל מוטב להספיג את האריחים בשמן לפני הנחתם כדי לפתח חסינות בפני כתמים. לניקוי אריחים די בדרך כלל בסבון ובמים.  לכתמי שמן ושומן כדאי לנסות חומרי ניקוי שיש להם דרגת חומציות ניטרלית. מיצים מפירות אפשר להסיר בעזרת חומר מלבין עדין. לכלוך קשה יותר ניתן לנקות בעזרת תערובת עדינה של חומצה זרחנית, בכדי לא לפגוע בזיגוג.

האבן: את האבן אוהבים כולם. אבן ניתן למצוא בגוונים חוורים, ועד לעזים אביביים ועשירים, באריחים מסותתים או בלוחות גסים. רצפות אבן נראות טוב, כאשר צבע האבן, מרקמה ומשקלה מתואמים לארכיטקטורה, לעיצוב ולגודל החדר. ככל שהאבן גדולה יותר, הרצפה תראה יפה ועשירה יותר. 
לאבן, עמידות טובה לא פחות מאריחים. אם קונים אותה בגושים, היא יקרה יותר, קרה יותר, כבדה יותר ומרעישה יותר מאריחי קרמיקה וחרס. שבבים של אבן מעורבים בבטון ליצירת לוחות או אריחים הם אופציה זולה יותר. אבן חול, למשל זולה ועמידה יותר מאבן גיר, זאת מאחר שאינה זקוקה לחומר איטום, וקל יותר לרצף בה.
סוגי אבן מסוימים נוטים לנקבוביות וניתן לאטום אותן. קיימים גם סוגים נקבוביים פחות שאינם ניתנים לאיטום. לכן, בדקו עם הספק האם יש צורך באיטום. שכבת ציפוי עשויה לשנות את אופייה של האבן על ידי שינוי צבע או יצירת סדקים.
ריצוף שיש: לשיש מראה עשיר שמשווים העורקים שבו. אבל השיש לא רק נראה יקר אלא גם עולה ביוקר. הוא גם, יוצר אווירה רשמית ונוטֶה לחלקלקות. אפשר לעשותו שימושי יותר על ידי ליטוש פני השטח. את השיש ניתן לרכוש כלוחות או כאריחים ובמגוון רחב של אפשרויות זולות יותר, כמו אריחים מקושטים. 
אריחי שיש יש להניח על משטח ישר ומוצק, כמו בסיס רצפה מבטון, מיושרת במֶדָה או בחול, או כל בסיס רצפה חלק אחר עם שכבת לטקס מיישרת.
דרכי טיפול: שיש מצריך ליטוש ומירוק תכופים, ויש לנקותו בחומרי ניקוי לא חומציים.
צפחה: היא אבן , קשה, עמידה, חסינה בפני מים וקלה לחיתוך. ניתן ללטשה או להשאירה מחוספסת, זכר לרכסי ההרים מהם נחצבה. על צבעים כהים יותר, כמו סגול ושחור, קל יותר לראות לכלוך, אבק ושריטות, וטביעות רגל וכתמי משקה יבלטו יותר מאשר בגוני האפור, ירוק, אדום, סיֶנה וטבעי. הצפחה היא חלופה חסכונית ולא נקבובית לשיש ולגרניט. הצפחה עמידה יחסית, ויש ספקים הממליצים לא להשתמש בחומרי איטום. הצפחה מגיעה בגימור חלק או גס, אבל אפשר גם להזמין חתיכות לפי מידה בלי הפרש ניכר במחיר. חתכים אקראיים בדוגמאות מופשטות יבליטו את אופייה המגוון של האבן.
ריצוף: את הצפחה יש להניח על מצע בטון, תמוכות או דיקט. ואם רוצים להבטיח מינימום סטייה ברצפה ולצמצם את הסיכויים להתכופפות או לסדקים בחיבורים, יש להניח את הצפחה על בסיס דיקט בעובי 20 מ"מ שעליו מוברג לוח מגן בעובי 12 מ"מ. 
טיפול: הצפחה מחזיקה מעמד יפה גם בלי טיפול וניתן גם למרק אותה בדונג, בשמן צמחי או בשמן זית (כולם ישפיעו קלות על המראה). צפחה מהודו, מאפריקה או מסין נוטה להיות ספוגית יותר, ולכן כדאי אולי לבחון אפשרות לשכבת מגן. אפשר לנקותה במטלית לחה. שריטות וכתמים על פני השטח ניתן לשייף בנייר לטש.

טֶרָאצו : בישראל של עד שנות ה-80 , הייתה מרצפת זו הפופולארית ביותר. היא עשויה מתערובת בטון ושבבי שיש שניחנה ביופי עמיד המצריך תחזוקה מעטה. הטראצו חסין, עמיד יחסית בפני החלקה וזמין במבחר גוונים שונים. הטראצו הוא הגרסה הפראית יותר של  שיש מוכתם או מנוקד ולא מחורץ ורידים. מרצפות ה"שומשום" הן מרצפות טראצו במראה אחיד ונקי יותר.
ריצוף:  את הטראצו ניתן לכבוש או להדק. מרצפים כשהוא מגיע בצורת לוחות או אריחים כבושים העמידים אף יותר. את רצפת מניחים על רצפת בסיס, ואם לא מדובר בכבישה, עדיף לבחור לוחות בגודל 8 מ'' בערך, עם תוחם נחושת או אבץ. בזכות עמידות הלוחות ניתן להסתפק בעובי של עד 9 מ"מ.

טיפול : איטום כמו בכל האריחים. יש לנקות במוצרי ניקוי רגילים לרצפות.
הפסיפס: הפסיפס משרה בחדר, אווירה מרחפת ושמימית. עלות עבודת ריצוף בפסיפס,  מאבנים העשויות סיליקטים, חומר או שיש, היא יקרה יותר מהחומרים עצמם. ניתן לרכוש אריחי פסיפס קראמיים שיצרו אפקט של שיש ובמחצית המחיר. רצפות הפסיפס עמידות ורועשות כמו רצפת אריחים, ואופן הטיפול וההתקנה בהן דומה. ניתן להשיג במגוון רב של צבעים. 
ריצוף בטון :חומר הבנייה הבסיסי ביותר מספק לנו את פתרון הריצוף הפשוט והזול ביותר. הבטון, רגיש לשינויי מקום ולמים, ומסוגל ללבוש כל צורה ועובי. הבטון בעל מראה טבעי, פשוט, ואיכותו פשוטה פחות כשהוא בצורת אריח או כשהוא מוחלק ומטופל. ניתן לעצבו כמו חמר, לחרוץ בו עורקים, להעניק לו טקסטורה בעזרת רסיסי זכוכית וצבע על ידי פיגמנטים דומים לאלו המשמשים לשפכטל. בטון יוצר רצפה צוננת ועמידה לחום ולשריטות.
רצפות בטון חסכוניות לבתים חדשים, תוספות בנייה או כשיש צורך לבצע יציקות. ניתן לשפוך אותו על רצפת אריחים שקיימת . טיפול: את הבטון יש לאטום בכדי שיהיה עמיד בפני שמנים, כתמי מזון ומים.